הדולומיטים (Dolomites) בצפון איטליה הם אחד מאזורי ההרים היפים בעולם: צוקי גיר משוננים שמתנשאים מעל כרי מרעה ירוקים, בקתות הרים עם אוכל דרום-טירולי משובח, ורכבלים שמעלים אתכם תוך דקות אל נוף פנורמי. הגענו לדולומיטים בתחילת ספטמבר 2026, לחמישה ימים של הליכות בטבע.
הדולומיטים הם רכס גדול ומגוון, שמתחלק בגדול לשני חלקים. בדולומיטים המערביים נמצאים עמקים ירוקים ורכים כמו ואל גרדנה (Val Gardena), אלפה די סיוסי (Alpe di Siusi) וואל די פונס (Val di Funes). בדולומיטים המזרחיים נמצאים קורטינה ד'אמפצו (Cortina d'Ampezzo), טרה צ'ימה די לאוורדו (Tre Cime di Lavaredo) ואגם בראייס (Lago di Braies). בטיול הזה התמקדנו בחלק המערבי: התמקמנו בסלבה (Selva di Val Gardena) שבעמק ואל גרדנה, וטיילנו בשיטת טיול כוכב. בכל בוקר יצאנו למסלול אחר וחזרנו בערב לאותו מלון. בפוסט ריכזתי את חמשת מסלולי ההליכה שעשינו ושהכי אהבנו.
אין שדה תעופה אחד שהוא תמיד הבחירה הנכונה לטיול בדולומיטים. כדאי להשוות בין מחירי הטיסות, שעות הנחיתה ומחירי הרכב השכור בכמה שדות, ולבחור את השילוב המשתלם ביותר.
אנחנו טסנו באל על למילאנו מלפנסה (Milan Malpensa), ומשם המשכנו ברכב שכור לוואל גרדנה, נסיעה של כארבע שעות וחצי. מלפנסה רחוקה יותר מהשדות האחרים, אבל יש אליה טיסות ישירות נוחות, מידי יום וכמה פעמים ביום. אפשרויות נוספות שכדאי לבדוק:
נחתנו בשעות הערב, ולכן בחרנו לא לנהוג באותו לילה לדולומיטים, אלא לישון ליד השדה ב-Holiday Inn Express Milan-Malpensa Airport. המלון נמצא דקות ספורות מהטרמינלים, עם שאטל לשדה וחניה במקום. זה פתרון נוח ללילה הראשון, כדי להתחיל את הנסיעה לדולומיטים בבוקר, רעננים ובאור יום.
בתוך עמק ואל גרדנה אפשר להסתדר מצוין גם בלי רכב. אוטובוסים מחברים בין העיירות לרכבלים ולנקודות היציאה של המסלולים, ומי שלן במקום לינה בעמק מקבל את Val Gardena Guest Pass, כרטיס דיגיטלי לנסיעה חינם באוטובוסים של ואל גרדנה.
אבל אם מתכננים לצאת לטיולים מחוץ לעמק, כמו שאנחנו עשינו לוואל די פונס ולפאסו פורדוי, רכב שכור חוסך הרבה זמן והחלפות, ומאפשר להחליט כל בוקר לאן יוצאים לפי מזג האוויר.
💡 בעונה העמוסה החניונים בנקודות היציאה הפופולריות מתמלאים מוקדם, אז כדאי לצאת לדרך מוקדם בבוקר.
רכב: הדרך הנוחה לעשות השוואת מחירים היא באמצעות חברות השכרה שהן מנועי חיפוש אשר מאפשרים לסנן לפי סוגי רכב, חברות השכרה וחוות דעת על החברות השונות.
אוטו יורופ
אני ממליצה על חברת אוטו יורופ.
אוטו יורופ היא מנוע חיפוש והשוואת מחירים ישראלי להשכרת רכב בחו״ל, עם התמחות בלקוח הישראלי. היא עובדת עם מספר חברות השכרה בכל יעד, מה שמאפשר מבחר רחב של רכבים והתאמה מדויקת לצרכים ולהרכב הנוסעים. תנאי ההשכרה מותאמים לישראלים וכוללים ק״מ חופשי, מיסים וביטוחים מומלצים – בלי הפתעות. ההזמנה והשירות מתבצעים בעברית, בליווי צוות ותיק ומנוסה שמסייע לפני הנסיעה ובמהלכה, במחיר הוגן ותחרותי.
גולשי חלום של טיול זכאים להטבה מיוחדת – 10% הנחה מעלות ההשכרה בכל היעדים! דרך הקישור. 
Economy Car Rentals
מנוע חיפוש נוסף, אשר מאפשר ביטול עד 48 שעות לפני איסוף הרכב ועובד גם עם חברות השכרה קטנות הוא Economy Car Rentals. יש לו אפשרויות סינון רבות וגם לאחר הוספת כל הכיסויים לרב יצאו מאד זולים. החיסרון הוא שאין להם שירות לקוחות ישראלי.
בדולומיטים יש הרבה עמקים שמתאימים לטיול כוכב, כמו אלטה באדיה (Alta Badia), ואל די פאסה (Val di Fassa) וקורטינה ד'אמפצו, ובחירת העמק תלויה באזור שבו רוצים לטייל. אנחנו בחרנו בוואל גרדנה, בסיס נוח במיוחד לדולומיטים המערביים: קרוב לסצ'דה, למעברי ההרים סלה ופורדוי ולוואל די פונס.
בעמק יש כמה עיירות יפות ללינה:
אורטיסיי (Ortisei / St. Ulrich) – עיירה תוססת עם מדרחוב ומסעדות רבות. ממנה יוצאים רכבלים לסצ'דה ולאלפה די סיוסי
סנטה כריסטינה (Santa Cristina) – באמצע העמק, ליד רכבל Col Raiser לסצ'דה.
סלבה (Selva / Wolkenstein) – העיירה שאנחנו בחרנו. הכי קרובה למעברי ההרים ולעמק וולונגה.
אנחנו ישנו ב-Hotel Pozzamanigoni, מלון משפחתי שנמצא על צלע ההר מעל סלבה, כקילומטר ממרכז העיירה, ממש מול הסאסולונגו (Sassolungo). זה לא מלון במרכז העיירה ולכן הוא מתאים בעיקר למטיילים עם רכב, אבל דווקא המיקום הוא חלק גדול מהקסם שלו: שקט, ירוק ופסטורלי, עם נוף פתוח להרים.
החדר שלנו היה מרווח מאוד, עם מרפסת שמשקיפה ישירות לסאסולונגו וג'קוזי בנוסף למקלחון, פינוק אמיתי אחרי יום הליכה. אבל השיא, בלי ספק, היה מתחם ה-Wellness: בריכה מחוממת עם זרמים מול הנוף של הסאסולונגו. אין דרך טובה יותר לסיים יום בהרים מאשר לטבול במים חמימים ולהסתכל על הפסגות שמסביב.
המלון מציע חצי פנסיון, ובכל ערב הוגשה ארוחת גורמה ברמה גבוהה במיוחד, עם מטבח דרום-טירולי ואיטלקי. ועוד משהו שמייחד את המקום הוא האווירה הכפרית: למלון יש אורוות סוסים משלו, אגם קטן בשטח, וגן ומגרש משחקים לילדים.
מלון במרכז סנטה כריסטינה, קרוב לרכבלים ולשבילי ההליכה. יש בו מסעדה, מתחם ספא עם סאונות וג'קוזי, ובריכה עם נוף להרים. מיקום נוח במיוחד למי שרוצה לעלות לסצ'דה ברכבל Col Raiser.
מלון קטן ומטופח בסנטה כריסטינה, כ-400 מטר מהרכבל הקרוב. החדרים מעוצבים בסגנון אלפיני, עם מרפסות ונוף להרים, ויש בו בריכה מקורה, ג'קוזי וסאונה. אחד המלונות עם הדירוגים הגבוהים בעמק.
מלון בסלבה, ממש ליד הרכבלים, עם ספא, מסעדה במטבח טירולי וארוחת בוקר עשירה. מתאים למי שרוצה ללון בסלבה, קרוב לפאסו סלה ולעמק וולונגה.
מסלול ההליכה ברכס סצ'דה (Seceda) היה אחד משיאי הטיול שלנו בדולומיטים. זה הנוף שמופיע כמעט בכל תמונה של האזור: מדרון דשא ירוק שעולה בהדרגה ונקטע בבת אחת במצוק תלול, ומולו צריחי סלע חדים שמתנשאים לגובה. אנחנו עשינו מסלול מעגלי של כ-10 ק"מ: עולים בין כרי דשא ובקתות, הולכים לאורך הרכס ויורדים ממש מתחת לצוקים.
הדרך הפופולרית היא לעלות מאורטיסיי ברכבלים שמגיעים ישירות לתצפית של סצ'דה. אנחנו בחרנו לעלות ברכבל Col Raiser מסנטה כריסטינה. מהתחנה העליונה מתחילים לעלות ברגל בין כרי הדשא והבקתות של אלפה מסטלה (Alpe Mastlé). בהתחלה העלייה מתונה, והנוף המשגע של העמק וההרים שמסביב מלווה אותה כמעט לכל אורכה. החלק האחרון של העלייה לרכס תלול, אבל התצפיות מלמעלה שוות כל צעד.
על הרכס, בגובה של כ-2,500 מטר, יש תחושה של גג העולם, עם נוף פתוח של פסגות לכל הכיוונים. ממשיכים לאורך קו הרכס בשביל צר עם גדר, על שפת המצוק.
מהרכס יורדים בשביל שעובר ממש מתחת לצוקים, עד בקתת פיירלונגה (Malga Pieralongia) שיושבת בין סלעי ענק. עצרנו שם לקפה ועוגה. משם ממשיכים בירידה נעימה בין כרי מרעה ירוקים לבקתת פירנצה (Rifugio Firenze), שהיא עצירה מומלצת לארוחת צהריים, וחוזרים בקלות אל Col Raiser.
💡 הלכנו עם כיוון השעון, ובעיניי זה הכיוון הנכון: את העלייה התלולה עושים בתחילת היום, והחלק השקט של המסלול נשמר לסוף. כדאי לצאת מוקדם, כי הרכס מתמלא במטיילים כבר בשעות הבוקר.
אורך: כ-10 ק"מ (מעגלי) | עלייה: כ-550 מ' | זמן: 4-5 שעות כולל עצירות | רמה: בינונית
אם בסצ'דה ראינו את צוקי האודלה (Odle) מלמעלה, בשביל אדולף מונקל (Adolf Munkel) פגשנו אותם מלמטה. השביל נמצא בוואל די פונס (Val di Funes), עמק כפרי ושקט, ועובר ממש לרגלי הצוקים.
המסלול מעגלי ויוצא מחניון זאנס (Zans), ואנחנו הלכנו אותו עם כיוון השעון. בהתחלה עולים בדרך עפר רחבה בתוך היער, לצד נחל, כשצוקי האודלה כבר מציצים מולכם בין העצים. אחרי כקילומטר וחצי, בסוף הדרך הרחבה, חוצים את הנחל בגשר קטן ופונים ימינה אל שביל אדולף מונקל.
מכאן השביל צר יותר וממשיך לטפס ביער אורנים ותיק ושקט, עם שורשים שחוצים את הדרך. מדי פעם הוא עובר בקרחות יער יפות שבהן הצוקים נגלים במלואם, ממש מעליכם. העלייה נמשכת לאורך רוב הדרך ביער, עד שהוא נפתח אל כרי מרעה רחבים, ומשם ממשיכים מול הנוף של הצוקים עד בקתת Geisleralm. אנחנו עצרנו כאן לארוחת צהריים. זו הבקתה המפורסמת עם ספסלי העץ מול הצוקים, אחת מנקודות הצילום המוכרות בדולומיטים, ובאמת קשה לקום משם. את הדרך חזרה עושים בירידה ביער, דרך בקתת Dusler Alm, ובחזרה אל החניון.
💡 אם כבר הגעתם לעמק, שווה לעצור גם בנקודות התצפית על כנסיית סנטה מדלנה (Santa Maddalena) וכנסיית סן ג'ובאני (St. Johann in Ranui). שתי כנסיות קטנות על רקע צוקי האודלה, מהנופים המצולמים ביותר בדולומיטים.
אורך: כ-9.5 ק"מ (מעגלי) | עלייה: כ-420 מ' | זמן: 3-3.5 שעות | רמה: בינונית
את המסלול הזה עשינו כבר ביום ההגעה לדולומיטים, והוא היה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי הנסיעה הארוכה: מסלול קצר, כמעט בלי עליות, עם נוף משגע כבר מהדקה הראשונה. הוא יוצא מפאסו סלה (Passo Sella), מעבר הרים בגובה של כ-2,240 מטר, והולך ממש למרגלות הסאסולונגו (Sassolungo), אחד ההרים המוכרים בדולומיטים.
מפאסו סלה לבקתה יוצאים שני שבילים, תחתון ועליון, כך שאפשר ללכת בשביל אחד ולחזור בשני. אנחנו התחלנו בשביל התחתון, שעובר דרך "עיר הסלעים" (Città dei Sassi), שדה של סלעי ענק שנפלו מההר, עם הרבה פינות נחמדות לשיטוט ולתמונות. משם הגענו לבקתת קומיצ'י (Rifugio Emilio Comici), שיושבת ממש למרגלות קירות הסלע הענקיים של ההר.
חזרנו בשביל העליון, שממנו רואים מלמעלה את עיר הסלעים, את פאסו סלה ואת הפסגות שמסביב.
💡 בקתת קומיצ'י ידועה כאחת הבקתות הטעימות באזור, עם מטבח מוקפד ומנות דגים ופירות ים. אנחנו הגענו אחרי שכבר נסגרה, אז אם אתם רוצים לאכול שם, כדאי לתכנן להגיע בשעות הצהריים ולבדוק מראש את שעות הפתיחה.
💡 זה מסלול מעולה ליום הגעה, למשפחות עם ילדים או ליום שבו רוצים קצת פחות מאמץ. אין בו צל, ובגובה הזה יכול להיות קריר גם בקיץ, אז כדאי לקחת כובע ושכבות.
אורך: כ-5.3 ק"מ (מעגלי) | עלייה: כ-145 מ' | זמן: 1.5-2 שעות | רמה: קלה
ויאל דל פאן (Viel dal Pan) היה בעיניי המסלול הכי שונה ומיוחד בטיול. לאורך כל המסלול מלווה אתכם הנוף של המרמולדה (Marmolada), ההר הגבוה בדולומיטים, עם הקרחון הלבן שלו, ולמרגלותיו אגם פדאיה (Lago di Fedaia) בצבע טורקיז. השם פירושו בלדינית "דרך הלחם", כי בעבר עברו כאן סוחרי קמח בין העמקים.
המסלול יוצא מפאסו פורדוי (Passo Pordoi), מעבר הרים בגובה של כ-2,240 מטר. אנחנו עלינו קודם אל הרכס שמעל השביל, ומשם רואים לשני הצדדים: מצד אחד המרמולדה והקרחון שלו מעל אגם פדאיה, ומהצד השני גוש הסלע הענק של הסלה (Sella), שמתנשא מעל פאסו פורדוי. את הדרך חזרה עשינו על שביל ויאל דל פאן עצמו, שביל רחב ונוח שחוצה את המדרון מול המרמולדה. בדרך עוברים בבקתת ויאל דל פאן (Rifugio Viel dal Pan), מקום נהדר לעצירה מול הקרחון.
בעלייה לרכס היה לנו רגע אחד פחות נעים: פנינו בטעות לשבילון לא נכון, ומצאנו את עצמנו על מדרון תלול ומדורדר. התקדמנו לאט, על הידיים והרגליים, עד שחזרנו לשביל המסומן על הרכס, ומשם הכול היה שוב רגוע ויפה.
💡 כדאי לעקוב היטב אחרי הסימונים בעלייה לרכס. מי שמעדיף מסלול פשוט יותר יכול ללכת הלוך-חזור על שביל ויאל דל פאן בלבד, והנוף למרמולדה מלווה אותו כל הדרך.
אורך: כ-7 ק"מ | עלייה: כ-370 מ' | זמן: כ-2.5 שעות | רמה: בינונית
עמק וולונגה (Vallunga) מתחיל ממש בקצה העיירה סלבה, והיה סיום רגוע ונעים לטיול שלנו. זה עמק ארוך וירוק, סגור לרכבים, שנחצב בידי קרחון ענק בתקופת הקרח. הקרחון שזרם כאן לפני אלפי שנים יישר את העמק והשאיר אותו רחב ושטוח, עם קירות סלע גבוהים משני הצדדים. אחרי כמה ימים של עליות ורכבלים, הליכה מתונה ונוחה כזו הייתה בדיוק מה שהיינו צריכים.
בתחילת הדרך עוברים ליד קפלה קטנה ועתיקה, ומשם השביל ממשיך בין עצי אורן וכרי דשא, כשהעמק הולך ומעמיק בין ההרים. בדרך עברנו ליד מרעה עם פרות חמודות, שבאו אלינו להתלטף והיו חברותיות במיוחד. אחד הרגעים הכי מתוקים בטיול.
היופי של וולונגה הוא שאפשר ללכת בו כמה שרוצים ולחזור באותה הדרך. אני ממליצה להגיע לפחות עד פרה דה רי (Pra da Ri), מישור ירוק ורחב כ-3 ק"מ מהכניסה לעמק, שמוקף בקירות סלע. זה אחד המקומות היפים והשלווים שראינו בטיול. אנחנו המשכנו משם עד הקצה של העמק, כ-5.5 ק"מ לכל כיוון, ואפילו התחלנו לטפס בעלייה שבסופו.
💡 יש חניון בכניסה לעמק, ומסלבה אפשר להגיע גם באוטובוס. מסלול מעולה למשפחות, ליום האחרון של הטיול או לבוקר לפני הנסיעה לשדה התעופה.
אורך: עד פרה דה רי כ-6 ק"מ הלוך-חזור, אנחנו הלכנו כ-11 ק"מ | עלייה: מתונה | רמה: קלה
ואל גרדנה היא ממש לא רק מסלולי הליכה. יש בעמק ובסביבה גם פעילויות מאורגנות שכדאי להכיר, במיוחד ליום שבו רוצים לגוון:
דרך נעימה להכיר את העמק בקצב אחר.
מתאים גם למי שלא רוכב הרבה
כולל פאסו סלה ופאסו פורדוי.
למרגלות הסאסולונגו.
מזכרת יפה מהטיול.
עונת ההליכות היא מסוף יוני ועד סוף ספטמבר. יולי ואוגוסט הם החודשים העמוסים והיקרים ביותר. אנחנו טיילנו בתחילת ספטמבר, ובעיניי זה תזמון מצוין: פחות עומס על השבילים ובבקתות, אוויר צלול, ימים יפים ונעימים והרכבלים עדיין פועלים.
זה תלוי כמה מהדולומיטים רוצים לראות. חמישה ימים, כמו שאנחנו עשינו, מספיקים לטיול כוכב רגוע באזור אחד, למשל ואל גרדנה והסביבה. מי שרוצה לשלב גם את הדולומיטים המזרחיים, כמו קורטינה, טרה צ'ימה ואגם בראייס, יכול בקלות למלא עשרה ימים עד שבועיים, עם החלפת בסיס באמצע.
הדולומיטים המערביים, כמו ואל גרדנה, אלפה די סיוסי וואל די פונס, מאופיינים בעמקים ירוקים ורכים, כרי מרעה ובקתות הרים. הדולומיטים המזרחיים, סביב קורטינה ד'אמפצו, ידועים בפסגות חדות יותר ובאגמים טורקיזיים, כמו טרה צ'ימה די לאוורדו ואגם בראייס. אלטה באדיה נמצאת בערך באמצע, כשעה נסיעה משני הצדדים.
בחודשי השיא של הקיץ, בעיקר ביולי ובאוגוסט, העומס גדול, ובחלק מהמקומות יש הגבלות גישה או מערכות להזמנה מראש. למשל רכבל סצ'דה מאורטיסיי, הכביש לאלפה די סיוסי והחניה בטרה צ'ימה ובאגם בראייס. אנחנו טיילנו בתחילת ספטמבר ולא נדרשנו להזמין שום דבר מראש. בכל מקרה, כדאי לבדוק את המצב העדכני באתרים הרשמיים לפני הנסיעה.
המסלול מפאסו סלה לבקתת קומיצ'י, קצר וכמעט שטוח, ועמק וולונגה, שבו אפשר ללכת כמה שרוצים ולחזור, הם הקלים ביותר. גם באלפה די סיוסי יש מסלולים קלילים, נוחים ומספקים.
החופשה בדולומיטים הייתה בשבילנו שילוב מושלם של טבע ופינוק: בבקרים מסלולי הליכה בטבע, בין הצוקים ומרבדי הדשא ואחר הצהריים בריכה מחוממת מול הסאסולונגו.
גם המסלולים עצמם הפתיעו במגוון שלהם: הרכס הדרמטי של סצ'דה, צוקי האודלה שמתנשאים מעל היער בוואל די פונס, הקרחון והאגם בוויאל דל פאן, והשקט של עמק וולונגה.
אוהבים טיולי הליכה בהרי האלפים? הנה עוד יעדים שאהבנו:
עמק זילרטל באוסטריה: מסלולים, אטרקציות ומה אסור לפספס
